עיתונות
[
מקטרות בשלט רחוק - רזי בן עזר פינת גורדון


מאת: טל גורדון

habama84 שנה לאחר שנכתב הפך הספר "שלוש עשרה מקטרות" מאת איליה ארנבורג לאלבום אינסטרומנטלי להורדה ברשת. האיש שאחראי למיזם הוא המוזיקאי רזי בן עזר שחי בפלורידה וזהו כבר אלבומו השני המופץ בישראל באמצעות האינטרנט.

אינסטרומנטלי בין הרגש לשכל

אף פעם לא ראיתי את רזי בן עזר. בשמו אני נתקלת לא מעט בשיטוטים באתרי מוזיקה שונים, אוף אוף אוף מיינסטרימיים כמובן, ואני יודעת שיש לו אחות שאני מאוד אוהבת, שרון בן עזר הידועה גם כפוליאנה פרנק או כדי ג'יי אליוט.

"13 מקטרות" הוא אלבום הסולו השני של בן עזר שמופץ בישראל. 13 קטעים אינסטרומנטליים שנעים בין תמימות ילדותית ומתוקה לסערת חושים יצרית, משוטטים בין רגש לשכל, ומושפעים מסגנונות מוזיקליים שונים בטווח שעובר להגדרתו של בן עזר בין ברהמס וליסט, דרך מוזיקה קלטית והפינק פלויד, ומגיע עד ג'ון קייל. האלבום נכתב בעקבות ספרו של איליה ארנבורג, "שלוש עשרה מקטרות", כשכל רצועה מוקדשת לאחד מסיפוריו.

"את 13 מקטרות הקלטתי במהלך חצי השנה האחרונה", מספר בן עזר (43) מפלורידה, שבה הוא חי ב-15 השנים האחרונות, "וזה אלבום עם המון השפעות של הרוק המתקדם של שנות השבעים שעליו גדלתי, וגם המון מוזיקה קלאסית, עם מנה של מוזיקה קלטית (בעיקר בכינורות). אבל זה אינו אלבום 'כבד'. רציתי שהאלבום יישאר מאוד שמיע ונגיד, בדיוק כמו הסיפורים שבעקבותיהם נכתב".

רזי של היום ורזי של אז

"קורא נכבד, אם לאחר הקריאה תצית את מקטרתך, ותהרהר באהבה הקשה הלא-מושגת, בשנים החולפות במהירות, באפר זיכרונותיך המתנדף, צונן, ממך והלאה, ותהרהר בעולם הזה המתאבך סביבך כעשן – הרי שהשיג הספר את ייעודו." (איליה ארנבורג, מתוך ההקדמה ל"שלוש עשרה המקטרות")

- איך הגעת לספר?

"'13 מקטרות' הוא אוסף סיפורים של הסופר היהודי רוסי איליה ארנבורג, המגוללים את קורותיהן של שלוש עשרה מקטרות שונות ובעליהן המתחלפים. הסיפורים נכתבו בראשית שנות העשרים (1922) אבל עדיין נודף מהם ניחוח חזק של ספרות רומנטית רוסית של המאה ה-19, עם כל הרומנטיות, הרגשות החזקים, התמימות והתיאטרליות.

כשהייתי בן 15, נתנה לי סבתי במתנה את העותק שלה, שני כרכים קטנטנים במידותיהם שיצאו בהוצאת 'תרמיל' (הוצאה של קצין חינוך ראשי, שבכוונה יצרו ספרים קטנטנים במידותיהם, כדי שחיילי צה"ל יוכלו לשאת איתם לקרב בקלות את הספרים בתרמיל במסעותיהם ובקרבותיהם, כיאה לעם הספר...לא תמימות מקסימה כשלעצמה? בניתי את האלבום כדי שישקף בדיוק את הספר: שלושה עשר קטעים, כל אחד בעקבות סיפור. למרות שארנבורג היה רוסי (אוקראיני מקייב למען הדיוק), הסיפורים מתרחשים בכל רחבי העולם, ומערבים המון עמים ותרבויות, ולכן היה לי טבעי לשלב כינור קלטי בקטע אחד עם מקצב אפריקאי, ואקורדיאון עם גיטרה דיסטורשן".

- ובכל זאת, לכתוב אלבום שלם על פי ספר זה לא עניין רגיל. עדיין לא הבנתי איך נולדה ההחלטה להשתמש בספר הזה כמוביל לאלבום.

"יש כמה ספרים, שאני קורא להם 'העוגן' שלי, ספרים שאני חוזר אליהם שוב ושוב, ו'שלוש עשרה מקטרות' הוא אחד מהם. הסיפורים הללו של ארנבורג מחזירים אותי ומזכירים לי אופטימיות, נאיביות מקסימה, אמונה ברוח האדם וכל מיני מושגים כאלו שהיום באמת נשמעים אנכרוניסטיים. כשאני קורא את הסיפורים הללו אני גם נזכר בנער המתבגר שהייתי אני, ובהתרגשות-כמעט-עד-דמעות שבה בלעתי את הספר הזה בפעם הראשונה שקראתי אותו. בתקופת התיכון הייתי תמיד מספר לכולם על הספר הזה, שגם אז לא היה מאוד מפורסם, בגאווה כמו של מישהו שגילה אלבום או להקה עלומה שרק מביני-דבר ויודעי סוד שמעו עליה.

"קראתי אותו שוב בתחילת השנה, ובאותו יום התיישבתי באולפן והתחלתי לאלתר על הפסנתר. לחצתי RECORD על המחשב, ופשוט ניגנתי. המחשבות נדדו לסיפור המקטרת החמישית, הכל כך עצוב, על הליידי האנגלייה החיוורת שבעלה קורא לה סונטות של בראונינג במקום לאהוב אותה. כשסיימתי להקליט, היה לי ברור שזה יהיה האלבום הבא שלי, ושאחבר קטע מוזיקלי לכל אחד משלושה עשר הסיפורים. בדיעבד, אני כל כך שמח על ההחלטה ליצור את האלבום. זה נשמע בדיוק כמו המוזיקה שחלמתי לעשות כנער מתבגר, אם היו לי אז את האמצעים הטכניים, אבל שרק השנים שחלפו מאז, והפרספקטיבה שהן הביאו איתן, יכלו לגרום לאלבום לצאת אל הפועל באמת. אני מרגיש שהאלבום הזה הוא שיתוף פעולה בין שני אנשים: רזי של היום, ורזי בן העשרה של אז".

האלבום הוא שגריר

"כותב השורות הבאות הוא חסיד מושבע של הגשמיות באמנות. אבל הוא איננו מחבב כלי-חפץ איזה שהם. הוא מכיר בקיומם ותו לא. יוצאות מן הכלל הן – המקטרות" (איליה ארנבורג, מתוך ההקדמה ל"שלוש עשרה המקטרות")

כשהיה בתיכון הקים בן עזר - יליד ניו יורק שגדל בישראל מגיל שלוש - את להקת "אח חורג", שהפכה בשלב השני שלה - כשהאחות שרון עברה מעמדת המתופפת לקדמת הבמה - ל"פוליאנה פרנק". בסוף שנות השמונים יצאו אלבומי הלהקה "חיה ומתה בארון" ו"אין לבחור". את שמו של בן עזר ניתן היה למצוא באותה תקופה בפרויקטים נוספים, ביניהם כעוזר טכנאי באי.פי. "אני טקסט פוליטי" של "נושאי המגבעת", ששולב אחר כך באלבום "נושאי המגבעת" שיצא ב-96, אחרי שהלהקה כבר התפרקה. (בן עזר הוא גם זה שצילם שתיים מתוך שלושת קלטות הווידיאו בהופעה חיה שהוציאו המגבעות).

"בשנת 90 נסעתי לפלורידה, שם אני עד היום", מספר בן עזר. "בארה"ב שימשתי כטכנאי ומאוחר יותר כמפיק בהמון אלבומים ופרויקטים ויחד עם השותף שלי, בריאן קמפבל. '13 מקטרות' הוא האלבום השני שאני מפיץ בישראל בתור אלבום סולו שלי, אבל בארה"ב הוצאנו, אני ובריאן, חמישה אלבומים ועוד המון רמיקסים וסינגלים. הפקנו אלבומים ורמיקסים לכמה אמנים די מפורסמים, וגם להמון אמנים שאף אחד לא שמע עליהם. באוגוסט שנה שעברה, סינגל שהפקנו לזמרת סיסונדרה
הגיע למקום הראשון במצעד הדאנס של בילבורד.

"העבודה שלי בשוק האמריקאי מחוברת מאוד למה שקורה בתעשייה, מאוד מקושרת לסגנונות העכשוויים, ומאורגנת במסגרת המכונה המשומנת היטב של תעשיית המוזיקה האמריקאית. אפשר לומר שהאלבומים שאני מוציא לשוק הישראלי הם מעין אנטיתזה: הם הסגנון הפרטי שלי, אני עושה אותם בלי שום מחשבה או תלות במכירות או בהצלחה מסחרית, אין מאחוריהם מכונת קידום, והנהנים העיקריים הם קהילת חברים ומוזיקאים ישראלים שאיתם אני משתף פעולה".

בהתאם לאותה אג'נדה, נותן בן עזר את האלבום להורדה חינם, ומצרף קישור המאפשר למאזין לתרום כנדבת ליבו, כסוג של ניסוי אנושי.

"לפני שנתיים הוצאתי בישראל, בעזרת הלייבל טרקטור (של ידידי מלהקת פונץ') אלבום בשם בעברית שמכרתי להורדה ברשת, וזה הצליח מאוד, הרבה מעל מה ששיערתי, בעיקר בהתחשב באלמוניות שלי בישראל, ובעובדה שלא הייתי פיזית בישראל לקדם ולעשות הופעות. הפעם החלטתי להרחיב את הניסוי, לתת את האלבום להורדה חינם, עם קישור לתשלום-תרומה כנדבת ליבו של המאזין. נראה איך זה יצליח.

"בעוד כמה שבועות אפשר יהיה למצוא עותקים 'קשים' בכמה חנויות, למען אלו שאוהבים את הפורמט הזה, עם העטיפה והקופסה והכול. אבל כבר עכשיו האלבום נושא פירות: בעקבות כמה מאות ההורדות שנעשו עד עכשיו, כבר פנו אלי כמה מוזיקאים (חלק מישראל, חלק מארה"ב) שרוצים לשכור אותי כמפיק, אז האלבום הזה משמש כמעיין שגריר שלי..."

אזרחות כפולה במשמעות הנפשית

- הפיצול המוזיקלי המוגדר שלך בין העשייה האמריקאית לישראלית נמצא גם ביחס הרגשי שלך לשני המקומות?

"בשנים הראשונות ששהיתי בארה"ב, בערך 10 שנים, הייתי כמעט לגמרי מנותק מישראל ומהמוזיקה הישראלית, ורציתי להגדיר את עצמי מחדש כאמריקאי לכל דבר. אבל בארבע-חמש השנים האחרונות הגעתי להכרה שאני בעל אזרחות כפולה, במשמעות הנפשית, לא רק בדרכון. באמריקה, שאותה אני אוהב והיא ביתי, עדיין לעולם אשאר מהגר במידה מסוימת, אבל גם איני בן בית בישראל יותר.

"כשאני מבקר בישראל, הדברים נראים מוכרים, אבל אני לא מרגיש שזה ביתי, הייתי רחוק מישראל יותר מדי זמן. בן בית שלם כנראה כבר לא אהיה בשום מקום. בהתחלה, כשהגעתי להכרה הזו, זה תסכל אותי, אבל אחר כך החלטתי פשוט לאמץ את הדואליות הזו, לזרום עם זה, ולעשות מה שבא לי, במקום להילחם בזה. אז מה אם זה 'לא מקובל' שמישהו מאמריקה יוציא אלבום בישראל, בשלט רחוק, בלי להופיע, או שאמריקאי ישיר בעברית (באלבום הראשון) דווקא בתקופה שמוזיקאים ישראליים עוברים לאנגלית. כל זמן שאני נהנה, לא איכפת לי אם זהו 'הצעד הנכון' או לא.

"להוצאת האלבומים בישראל מתלווה גם פעילות די נרחבת בשוק המוזיקה הישראלי, כמפיק, טכנאי, נגן (הכל דרך האינטרנט). למשל הפקתי את אלבום הסולו של זיו רובינשטיין, מלהקת "התינוקות", בלי שנפגשנו מעולם, פיתחנו הכרות, שהפכה לחברות מופלאה, הכול באמצעים וירטואליים, המצלמות עבדו, הקבצים עפו ממחשב למחשב, ורק אחרי שנה, כשביקרתי בישראל, נפגשנו לראשונה פנים אל פנים. אני גם מעורב במספר פרויקטים של משפחת להקת פונץ', כמו האלבום הבא שלהם".

- מה עם הופעות, הן לא חלק מהעשייה שלך?

"לא. אני לא מופיע, בכלל. אני איש אולפן. האמת שאני לא כל כך אוהב הופעות, אפילו כצופה. אני יודע שכולם יתנפלו עלי עם "מה אתה מדבר, רק בהופעה יש את הקשר האישי, הווייב האנושי וכו' וכו' אבל מה לעשות, אני לא אוהב הופעות (עם מעט מאוד יוצאים מן הכלל). גם כאיש סאונד אני לא אוהב לעשות סאונד להופעות. בביקור האחרון שלי בישראל, בתחילת 2006, זיו רובינשטיין שכנע אותי לעלות לבמה לעשות איתו שיר ("בארץ אהבתי", מתוך האלבום שהפקתי בשבילו.) הייתי ממש גרוע, וזה רק חיזק אצלי את ההכרה שהופעות הן לא בשבילי. אני יכול לבנות פילוסופיות מנומקות היטב למה אני אוהב מוזיקה מוקלטת יותר מאשר חיה, אבל בסופו של דבר זה בגלל סיבה מאוד פשוטה: בהופעה חיה אין כפתור REWIND".



האתר של רזי בן עזר בעברית
אתר של רזי בן עזר ב"מיי ספייס"


אתר "הבמה" פורסם בתאריך: 21/08/2006 10:52:00

"ואחר כך כבר ישטוף הסולו המושלם"
ביקורת על "בעברית" מאת דיאמונד דוג, פורום מוזיקה ישראלית YNET
28/8/2004

לא קורה לי הרבה שאני לומדת להעריך את מה שיש לי. ז"א לקחת כמובן מאליו דברים זה משהו שמאד נוח לי בחיי. הכפר הגלובלי הזה בו אנו חיים, כבר הפך לעניין של מה בכך. פתרונות הופכים פשוטים יותר, אנשים זמינים יותר. את הדיסק הבא גיליתי פה, ע"י אומן שהחליט לתת יד חופשית להורדות מאתר האינטרנט שלו בתשלום מזערי להורדת הדיסק וסמפלים מתוכו חינם.
אומרים על הדיסק הזה שהוא מופק ברמה מדהימה, ושטיקי הסאונד הם משהו מיוחד בעיקר כי רזי בן עזר עשה זאת מירב קריירתו. וואלה, שמתי לב שבאמת יש הפקה מעניינת. אבל זה לא החלק המשמעותי באלבום. באחת הפעמים הראשונות ששמעתי אותו זה היה במקום העבודה שלי, מוקפת אנשים שכבר מכירים את השגעון למוזיקה שלי. היה להם מוזר לראות את הדיסק שנראה כאילו הבאתי DVD לעבודה והציור על העטיפה, שאלו אותי אם זה קלאסי. חככתי בדעתי מה לענות.

שני דברים עלו לי בראש אחרי שמיעתו הראשונה : 1. גיוון 2. נוסטלגיה.

יש פה שילוב סגנונות וטקסטים מעניין מאד. מצד אחד, שיר על פסנתר בלוזי ('ספר על תולדות הבלוז') מצד אחר תרגום חופשי של לו ריד ('אוטובוס מלא אמונה') שירים שקטים ומרגשים ('לאן נעלמו הבנות מהתיכון', שנכתב בעקבות שיחה עם בועז_ כהן, 'אני מעדיף' שכתב זיו רובינשטיין) וביצוע מפתיע ומעניין ל'הפרח בגני' . החוט המקשר באלבום הזה הוא קולו הנפלא של רזי שמצליח להתגבר על שירים לא פשוטים, ועושה זאת מקסים.

לגבי הנוסטלגיה, יש הרגשה מתמדת באלבום של התרפקות על העבר, גם מבחינת המוזיקה , גם מבחינת המילים, וכששמעו בעבודה שלי את הדיסק אמרו לי 'שיואו מי זה? זה נשמע כמו מוזיקה מקסימה של פעם' לכו תסבירו שזה מה זה לא של פעם, אלא מה זה חדש והפקה אינטנסיבית ו'חדישה' .

דיסק נעים , כייפי. הרגשה כללית של השקעה גדולה ניכרת בו. אמא שלי כבר יומיים לא מפסיקה לפזז "הורה, אולי ניפול לג'ורה , אולי נלמד קצת תורה , להסתובב סיבוב מלא אחורה ו..."

רזי בן עזר, האח של שרון, עושה רוק בשרני ומצוין (פלוס גירסת אלטרנטיב ל"הפרח בגני")
אבי אפרתי, עיתון תל-אביב
1/10/2004

רזי בן עזר הוא אחיה של שרון בן עזר, היא פוליאנה פרנק. הוא חי בארה"ב ואת "בעברית" הוא הקליט בפלורידה. להפקה המוסיקלית חבר אליו בריאן קאמפבל, כשאת הגב וגם את ההוצאה לאור הוא מקבל מהלייבל טרקטור, אותו מוביל יוסי בבליקי.
זה אלבום רוק מהגזרה האלטרנטיבית, והוא הרבה יותר מראוי. הטקסטים של בן עזר מצוינים. חדים, מדויקים, אירוניים. הלחנים יושבים היטב. עם הרבה בשר בתוכם, ללא כל כיסי אוויר מיותרים. בן עזר מגיש היטב, סוחב יפה בעלייה עיבוד ל"הפרח בגני" וממקם את עצמו כנוכחות שיש בהחלט לשים לב אליה, כשחושבים במונחי רוק אלטרנטיבי בעברית.

המפיקים
ערן דינר בספיישל מפיקים מוזיקליים שעברו צד: רזי בן עזר מצליח לרגש
מאת: ערן דינר 22.08.2004
מתוך אתר נענע-מיקסר

רזי בן עזר מגיע לקדמת הבמה אחרי שנים ארוכות מאחורי הקונסולה. בן עזר החל את דרכו כטכנאי באמצע שנות ה-80'. בין עבודותיו הראשונות כמפיק ניתן למנות את הרכב הגות'-ניו וייב "see them smile" וכמובן, הקסטה "חיה ומתה בארון" והאלבום "אין לבחור" של פוליאנה פראנק, להקתה מרובת הגלגולים של אחותו, שרון. אחר כך קבע את מושבו בפלורידה, שם עסק בעיקר בהפקה מוסיקלית של מוסיקה אלקטרונית והיפ-הופ. אלבום הבכורה שלו "בעברית" הוא שיאו של תהליך חזרתו של בן-עזר לפעילות בשוק המקומי, במסגרתו כבר הספיק להפיק את אלבומה הממשמש ובא של להקת פונץ'.

הקישור לפונץ' לא מקרי. "בעברית" מופץ על ידי "טרקטור הפקות", לייבל חדש שקם במטרה לשמש כמסגרת עסקית עצמאית ללהקה הוותיקה עצמה וגם לעבודות הסולו של חבריה ושל אמנים נוספים המסונפים ל"משפחת פונץ' המורחבת". הדיסק הראשון שהוציאה "טרקטור" הוא פרוייקט "הגברת עם היהלומים" של יוסי בבליקי, ובעתיד יצאו בלייבל גם אלבומי הסולו של גבריאל בלחסן (גיטריסט "אלג'יר") ועוד אלבומים שלא ממש מוצאים ערוץ הפצה נורמלי בתחומי תעשיית התקליטים הממוסדת. האלבום של רזי בן עזר הוא הריליס השני של הלייבל החדש והשאפתני. חידוש נוסף הוא שאת האלבום השלם ניתן לרכוש ישירות מבן-עזר עצמו, בפורמט של קבצים, וזוהי כבר ללא ספק הבעת האמון הקיצונית ביותר בקהל הישראלי שנראתה כאן מזה זמן רב.

כבר בהאזנה ראשונה מתחדדת התחושה שזהו אלבום של מפיק. כצפוי, הוא מאד מלוטש ומלא בהפתעות קטנות ברמת הסאונד וההפקה. אלא שבמקרה של בן-עזר לברק של ההפקה יש גיבוי גם בגיוון המוסיקלי (באיזה אלבום אחר תמצאו קאבר ללו ריד לצד ביצוע ל"הפרח בגני"?) ובעיקר בתוכן. ממקום מושבו בפלורידה, בן-עזר מציע יצירה מורכבת, שהיא ביטוי של החוויה האישית שלו כמהגר באותה מידה שהיא משמשת כפרספקטיבה ייחודית על הישראליות. כישראלי לשעבר, הוא מכיר אותנו מספיק טוב כדי לגעת במכנה המשותף העמוק ביותר של הישראליות, אך גם די מנותק כדי להסתכל על כל זה מנקודת מבטו של האאוטסיידר. כמו רבים מבני דורו, גם הוא מתגעגע לשכונה הקטנה והאינטימית ותוהה מה לעזאזל קרה לכל הבנות מהתיכון, אבל אולי הגעגוע שלו תמים יותר משל רובנו, משום שהוא נעדר את תחושת החמיצות שמלווה את הישראליות של ימינו. ישראל הקטנה והמשפחתית שבן-עזר מתגעגע אליה, זו של "מבט ספורט" ושקית גרעינים ושל ערים קטנות עם גגות אדומים, נמוגה מזמן והפכה למשהו אחר לגמרי. בן עזר כמובן מודע לכך לגמרי, אבל מעבר לרציונל, בתחושה האישית שלו שעוברת בין הרצועות בדיסק, היא עדיין שם במלוא הדרה.